משפחת סֵנטִימֵנטִי הייתה משפחה צנועה מבּוֹמפּוֹרטוֹ, עיירה קטנה ליד העיר מודנה במחוז אמיליה-רומאניה. להורים המסורים היו ארבע בנות וחמישה בנים, והיא פרצה לחיי הכדורגל האיטלקי בשנות השלושים בזכות פרט מעניין למדי, כל חמשת הבנים היו לשחקני כדורגל מקצוענים.
הראשון – אֵניוֹ, ידוע בכינוי 'סנטימנטי I', שיחק בעיקר בליגות נמוכות.
השני – אַרנַלדוֹ, ידוע בכינוי 'סנטימנטי II' שיחק בתפקיד השוער בעיקר בנאפולי ויש לו במדיה למעלה מ-220 הופעות.
השלישי – ויטוריו, ידוע בכינוי 'סנטימנטי III' היה קשר, ושיחק בעיקר במודנה וביובנטוס.
הרביעי – לוּצ'ידיוֹ, ידוע בכינוי 'סנטימנטי IV' היה גם הוא שוער, בעיקר ביובנטוס ובלאציו. כשיובנטוס חנכה את שדרת הכוכבים שלה באצטדיונה החדש ב-2011 היה לוצ'ידיו הקשיש שחקן יובנטוס המבוגר ביותר שעוד חי (הוא היה אז בן 92)
והחמישי – פּרִימוֹ, ידוע בכינוי 'סנטימנטי V', שיחק בתור מגן, בעיקר בלאציו.
אבל הסיפור שלנו ייתמקד בארנלדו ובלוצ'ידיו, סנטימנטים מספר 2 ו-4, שהיו שניהם שוערים.
ארנלדו, הגדול יותר, התחיל את הקריירה שלו במועדונים קטנטנים בחבל אמיליה-רומניה ובחבל מַארקֵה הנידח. שם צדה אותו עינו הבוחנת של וויליאם גארבוט, מאמן אנגלי שתרם המון לכדורגל האיטלקי בתחילת המאה שעברה. גארבוט אימן אז את נאפולי והוא החתים את ארנלדו בקבוצה. ארנלדו סנטימנטי שיחק בנאפולי מעונת 1933 עד 1948, כמעט 15 שנה (למעט עונת 1944 אותה העביר בקארפּי, עיר התעשיה הבורגנית בנפת מודנה).
ארנלדו כונה 'פַּארַה-רִיגוֹרִי' כלומר 'עוצר הפנדלים', ולא לחינם, במהלך הקריירה שלו הוא עצר 36 בעיטות עונשין.
לוצ'ידיו סנטימנטי, השוער השני במשפחה לא תמיד היה שוער. הוא התחיל את הקריירה שלו דווקא בחלק הקדמי והייתה לו בעיטה לא רעה בכלל. אבל הימים היו ימים אחרים וצוק העיתים הוביל אותו לשלוח לשלל מועדונים באזור מודנה את המכתב הבא:
"אני כמעט בן חמש עשרה, עובד כשוליה של סנדלר עבור 15 לירות בשבוע, הייתי רוצה לשחק כדורגל. כל תפקיד מתאים לי, אפילו שוער…"
וכך הפך לוצ'ידיו לשוער של מודנה, עלה איתה ליגה אל הסרייה אה ועשה חיל, אבל הוא לא שכח את הבעיטה, והתאמן לא מעט על בעיטות פנדלים ובעיטות חופשיות במטרה לעזור לקבוצה הקטנה לשרוד בליגה.
וכאן מתחיל הסיפור שלנו. העונה היא עונת 1941/2 ונאפולי של ארנלדו מארחת את מודנה של לוצ'ידיו, קרב משפחתי בין שני אחים שוערים.
ארנלדו, עוצר הפנדלים, החזיק בשיא נאה באותה עונה, עד למשחק הזה הוא עצר 9 פנדלים רצופים (!) ביניהם פנדלים של ג'וזפה מיאצה, סילביו פיולה והחלוץ הממושקף אניבַּלֵה פרוֹסִי, וקיווה להמשיך את הרצף הזה.
במחצית השניה של המשחק מודנה קיבלה בעיטת עונשין מ-11 מטר, שנים אחר כך לוצ'ידיו נזכר:
"בעונה ההיא נפסקו לזכות מודנה חמישה או שישה פנדלים שמתוכם היא לא כבשה אפילו אחד. באותו שבוע החליט המאמן שמעכשיו והלאה יהיה תורי לבעוט. רצה הגורל וקיבלנו את הפנדל הזה במשחק נגד נאפולי…"
לוצ'ידיו ניגש לבעוט והקהל עצר את נשימתו, עצירת פנדל של ארלנדו תוביל אותו לעצור 10 פנדלים רצופים, שיא חסר תקדים, האם דווקא אחיו הקטן יהיה זה שיהרוס לו את השיא?
"לא רציתי לגשת ולבעוט… אבל השופט הסתכל עלינו ואמר 'היי, מישהו צריך לבעוט אותו!' אז חציתי לאט לאט את כל המגרש, בזמן שמחמישים אלף הצופים ביציעים עולה קריאה אחת 'בוגד!'…'
לוצ'ידיו בעט פנדל מושלם וכבש, אבל ארנלדו לא עבר על העניין בשתיקה והחל לרדוף אחרי אחיו הקטן ברחבי אצטדיון 'פַּרטֵנוֹפֵּאוֹ', המגרש של נאפולי באותם ימים. כשהשיג אותו בעבר השני של המגרש החל להפליא בו את מכותיו לתדהמת הצופים.
גם לאחר שהפרידו בין הניצים לא נרגע ארנלדו, ולאחר האירועים לא דיבר עם אחיו הקטן במשך שנתיים (!)
בסוף אותה עונה עבר לוצ'ידיו סנטימנטי ליובנטוס בה שיחק שנים רבות וזכה בתארים לא מעטים. ומלבד זאת לזכותו הישג מרשים, בזכות הפנדל המדובר – הוא היה לשוער הראשון בתולדות הליגה האיטלקית שכובש שער במשחק.
כתיבת תגובה